מכתבים ורשמים אישיים


זוכרים את האמת, למרות הפחד והחרדה

מכתב שנשלח מישראל אל פיטר יאנג, מנהל בית הספר "בשארה"

פיטר יאנג היקר,
בעוד המלחמה בישראל גובה את קורבנותיה בחייהם של ילדים, חיילים צעירים, אזרחים ערבים וישראלים, ומכיוון שאנו פוחדים, מבולבלים, מאוימים, מיואשים ופסימיים לגבי העתיד בישראל, אני מביטה אל לבי בבקשה לתמיכה כלשהי, נחמה כלשהי מהמקום שאליו לבי שייך, היכן שמצאתי את האור שמאיר את החשכה של פחדיי העמוקים ביותר, אך לשווא. ברצוני להיות מאוד כנה אתך ולבקש את תמיכתך ואת עידודך.

אביטל א', אוגוסט 2006

מכתב תשובה

אביטל היקרה,
תודה על בקשתך. אין כל דבר חדש לומר. אלוהים יודע באופן הטוב ביותר האם דבר חייב להיאמר. ללא ספק אינני מורה, ואיני מבקש להיות כזה.

ייתכן שאנו, היושבים מדי יום בחדר ה-Mead hall בסקוטלנד ומשוחחים על המציאות, על הפנייה לאלוהים ועל האחיזה בו, לא נדרשנו לעמוד במבחן קיצוני כמו זה שאתם נדרשים לו בישראל, בלבנון ובמקומות רבים כל כך בעולם. קל לדַבֵּר, אך אם אלוהים רוצה בכך, ייתכן שאפשר גם לומר דבר ברור שאינו מבוסס אך ורק על ניסיוני המוגבל.

הדבר שאותו אנו לומדים כאן, שמאחוריו אנו עומדים בהתלהבות ושאותו אנו מאשרים הוא האמת, וזו נמצאת אתנו בכל מקום שבו נהיה, הן ב-Mead hall הן במקום שבו נופלים טילים ופצצות.

ברי כי העניין האמתי הנמצא מולנו אינו בהכרח מי עושה מה למי, אלא כיצד כל אחד מאתנו עומד בפני מבחנים שכאלה. יש חשיבות רבה לשאלה כיצד אנו עומדים בפני כל דבר שקורה לנו, ובכלל זה בפני המצוקה הגדולה ביותר. בזכירת האמת אין הפסקה. חשוב לזכור מי את, מהיכן את ולאן את שבה. אם נוכל לזכור ש"הוא אני, אני ממנו, ואליו אני שב", נעמוד במקום שבו נמצא כבוד האדם, חופשיים משלטונם של הפחד, של החרדה ושל חוסר הוודאות.

הוא אני. פירוש הדבר, בין היתר, שלי לא יכול לקרות דבר, שכן אני מעוגן לנצח הן בהוויה הן בידיעת אלוהים את עצמו. כמובן, ייתכן שאתפוצץ לרסיסים היום, ולבטח אמות ביום מן הימים – אינני יודע מתי – אך זאת משום שכל הדברים שבים למקורם בהוויה המוחלטת. באשר לאני ממנו, פירושו שמעולם לא נפרדתי ממנו, שאני שלוחה שלו עצמו בעולם זה של תופעות. וככזה, ביכולתי להיות מודע כל הזמן לאמת זו ולעודד אחרים. על כל אחד מאתנו מוטלת האחריות לאחוז במה שהוא יודע מהאמת, וייתכן שנוכל אפילו לאחוז במה שאיננו יודעים מהאמת, בידיעה שהאמת יודעת כול.

פחד וחרדה אינם המציאות; הם יצירות שלנו עצמנו. לכן חשוב כיצד אנו עומדים בפני האמת ונותנים ממשות אך ורק לאמת, ולא ליצירותינו אנו. במלחמה, זוהי המלחמה האמתית וזהו מקום המבחן שלנו. מטרתה האמתית של המלחמה היא, אם כן, לאפשר לאמת לצאת לאור בדמות ידיעה עצמית. אם נפעל כך, המלחמה לא תהיה אסון, כפי שהיא נדמית כרגע, שכן יתממש באמצעותה הפוטנציאל האמתי שלה, קרי ידיעתך את המציאות שלך.

פיטר יאנג, 2006

האינטימיות הטוטלית

במאי 1989 קיבלתי מכתב אהבה מאלוהים: "אהובה יקרה, קראתי לך שוב ושוב – ולא שמעת. הראיתי עצמי שוב ושוב – ולא ראית. עשיתי עצמי ניחוח – ולא הרחת. סעודה ערֵבה – ולא טעמת... מדוע אינך רואה אותי? מדוע אינך שומעת אותי? מדוע? מדוע? מדוע?... אהביני! אהבי אותי בלבד. אהבי עצמך בי, בי בלבד. דבקי בי. אין פנימי יותר ממני. אחרים אוהבים אותך לעצמם. אני אוהב אותך לעצמך. ואת, את נמלטת ממני... אהובה יקרה, אני קרוב לך יותר מעצמך, מנשמתך, מנשימתך".

האינטימיות הטוטלית של מכתב זה חתכה בחיי כאזמל מנתחים – אכזרי וחסר פניות – כשהיא מפרידה הפרדה חדשה בין עיקר לטפל, וחושפת אי של געגועים עירומים. שנים של מאמץ להתיידד עם הפשרה, להתכחש לאגדות, "להתבגר", "להשלים עם המציאות", "לקבל את החיים כפי שה